מודל על פיו המשק יעבור לפעילות של יומיים בשבוע לצד הסגר בחמשת הימים האחרים, מספק מענה שיבטיח שמירה על בריאות הציבור וצמצום התפשטות הנגיף, תוך שימור המערכת הכלכלית פעילה וצמצום הנזק שנגרם למשק בעקבות סגר מלא.
נכתב על ידי: פרופ' אורי אלון, בועז דוידוביץ, יעל כורם ועמר קרין, מכון ויצמן למדע
תורגם על ידי נדב לויט
עבור בלוג הקורונה של מטה החדשנות
הגישות אותן מפעילות ממשלות בעולם למלחמה בנגיף הקורונה כוללות סגירה של בתי הספר, ריחוק חברתי, וסגר מלא. צעדים אלו נועדו להשטיח את עקומת ההדבקה, תוך מניעת הצפה של מערכת הבריאות, עד שימצא חיסון למחלה.
מחקר של מכללת אימפריאל בבריטניה מציע, שסגר תקופתי למשך כמה שבועות, שבמהלכו הפסקות של שבוע בין תקופה לתקופה, יכול לשמר את ההדבקה בוירוס מתחת למספר הקריטי, המספר שצופים שיביא לקריסה של מערכת הבריאות.
ההסגרים התקופתיים ייקבעו על סמך רף מסוים של נדבקים, שמעליו יוטל סגר מלא.
להחלת סגר מלא על המשק יש השלכה כלכלית עצומה, והמהלך יכול להביא למספר גבוה מאוד של מחוסרי עבודה מכלל שכבות האוכלוסייה.
במאמר זה, אנו מציעים כי נקיטת גישה של שבוע שכולל שני ימי עבודה וחמישה ימי סגר יכול להביא להפחתת קצב ההדבקות בנגיף בקרב הציבור, תוך שמירה על כלכלה יציבה באופן יחסי.
בנוסף, השיטה יכולה למגר את וירוס הקורונה עוד לפני הגעה לחסינות עדר, וכך למנוע מספר גדול של מתים.
הרעיון העקרוני שעומד מאחורי השיטה להשטחת העקומה, הוא להוריד את רמת האינפקטיביות של הנגיף (מקדם ההדבקה של הנגיף, שמוגדרת כמספר האנשים שנשא של הנגיף מדביק) אל מתחת ל-1 (R<1, משמע כל נשא מדביק פחות מאדם אחד). כשה-R קטן מ-1, מספר הנדבקים יורד בצורה אקספוננציאלית, תוצאה בסיסית באפידימיולוגיה. יכולת ההדבקה של נגיף הקורונה covid-19 מוערכת ב-R=2.4. כלומר: כל נשא של הנגיף מדביק 2.4 אנשים נוספים, מה שמוביל לעלייה אקספוננציאלית באזורים בהם נרשמה הדבקה בנגיף.
שבוע עבודה בו שני ימי עבודה וחמישה ימי הסגר, כפי שמוצע לעיל, מוריד את הכמות של הנשאים שנחשפים לאנשים בריאים.
בימי עבודה תידרש האוכלוסייה לשמור על היגיינה מקסימלית. מי שייצאו לעבודה יהיו רק העובדים שאינם בקבוצות סיכון (מבוגרים ואנשים הסובלים ממערכת חיסון מוחלשת) ; אנשים שנמצאים בבידוד עקב חשיפה לחולה, וכמובן חולים מאומתים.
סגר למשך חמישה ימים ויציאה לעובדה ליומיים, מביא לירידה של החשיפה לווירוס באוכלוסייה במקדם ששווה ל-2/7, מה שדוחק את ה-R אל מתחת ל-1, ובטווח הארוך מוביל לדעיכה של הווירוס.
בהתחשב בכך שה-R שווה ל-0.3 למשך חמישה ימי בידוד, ולמשך יומיים של עבודה ה-R שווה ל-2.4, ה-R הממוצע לכל השבוע הוא 0.9.
אמצעי היגיינה נוקשים יהיו דרושים לטובת הימנעות מעלייה של ה-R מעל 2.4 בימי העבודה, משום שאנשים עלולים לנצל את הורדת הסגר ליומיים לטובת מפגשים חברתיים, מה שמוביל לעלייה באינפקטיביות. לטובת זה, ניתן יהיה לחטא מרחבים ציבוריים במשך חמשת ימי הסגר, כדי למנוע הדבקה ממשטחים בימי העבודה. במקביל, הרחבת הבדיקות לנגיף בקרב האוכלוסייה יכולה גם כן לעזור בהורדת ה-R.
המחיר של האסטרטגיה שבה אנו ממליצים לנקוט הוא שמיגור הנגיף לחלוטין יימשך זמן רב יותר מאשר מיגורו בשיטה של סגר כללי, ללא ימי "חופש" מהסגר. למעשה, לסגר מהסוג שאנו מציעים, ייקח פי שלושה יותר זמן למגר את הווירוס לחלוטין. עם זאת, שני ימי עבודה מאפשרים להגיע לניצול של 40% מימי המשק (2 ימי עבודה מתוך 5). האסטרטגיה המוצעת יכולה להיות מיושמת למשך זמן ארוך בהרבה מסגר מוחלט, שהוא זמן יקר שבו נוכל למגר בצורה מוצלחת יותר את הווירוס, ע''י מציאת חיסון לנגיף או ע''י מיגורו בכל העולם בצורה יעילה.
במשך שני ימי העבודה, סטודנטים ותלמידים ילכו ללימודים, ילדים לגנים, וההורים יוכלו ללכת לעבודה. מי שאינו עובד, יוכל להשתמש בשירותים שאינו יכול להשתמש בהם בימי הסגר (קניית מצרכים, לקיחת דואר וכיוצ''ב), מה שיאפשר תעסוקה לנותני השירותים השונים. מודל זה ימנע מאנשים רבים פיטורים או חל''ת, כשבמקום האופציות האלה תוצע להם עבודה ב-40% משרה. יש לצעדים הללו השלכות שהן גם כלכליות, וגם פסיכולוגיות.
בנוסף לכל האמור לעיל, נקיטת האסטרטגיה של שני ימי עבודה בשבוע תוריד את חוסר הוודאות בקרב האוכלוסייה. חוסר הוודאות הוא בעייתי מאוד במשטרים שנסמכים על סגר מוחלט, סגר שמתקבל בעקבות הגעה למספר מקרים מסוים. לוח זמנים ידוע יכריח את המעסיקים לתכנן מראש את שני ימי העבודה, מה שיעלה את האפקטיביות של העובדים בימי העבודה. גם תכנון משמרות נכון ביחס של 2:5, יכול להיות אפקטיבי. זאת ועוד, שמעבר לשגרה של ארבעה ימי עבודה ועשרה ימי הסגר יכול לתרום בכך שלנדבקים יהיה זמן לפתח סימפטומים, מה שימנע מהם לבוא במגע עם עובדים אחרים.
האסטרטגיה של שני ימי עבודה וחמשת ימי הסגר יכולה לעזור כאשר המגיפה במגמת ירידה, משמע- לאחר סגר מלא של מספר שבועות. מטרתו להחזיר את הכלכלה בהדרגה עד למצב של החלמה מהשבתתה, תוך שליטה בהידבקות בקרב האוכלוסייה.
באזורים שינקטו באסטרטגיה הזו (או אמצעים אחרים להורדת ה-R אל מתחת ל-1) ניתן לצפות שתהיה מניעה של "ייבוא" המחלה (משמע - צניחה של מספר המקרים של תושבים שהגיעו מחו''ל ונדבקו מחוץ למדינה). ניתן לצפות זאת משום שה-R הממוצע עבור אלה שהגיעו מחו''ל קטן מ-1. זאת משום שלאחר זמן מסוים, מצופה כי הווירוס ימוגר גלובלית (אם לוקחים בחשבון שאין מוטציות לא ידועות בגנום של הווירוס או אנשים שנושאים אותו ואנו לא מודעים לכך) על ידי שילוב של חסינות עדר ונקיטת אמצעים שמורידים את האינפקטיביות של הנגיף (R) מתחת ל-1.
הגישה המוצעת יכולה לעזור באזורים בהם אין שימוש נרחב בבדיקות, כל עוד הגישה ננקטת לאורך זמן. האסטרטגיה הזו יכולה להיות מוצעת לחלקים נרחבים מאוכלוסיית העולם. בעזרת חישוב די פשוט, אפשר להסביר מדוע האסטרטגיה עובדת. אנו מעוניינים, כפי שציינו, שמקדם ההדבקה של הוירוס יהיה קטן מאחד. נחשב זאת כך:
כפי שניתן לראות בחישוב הפשוט שביצענו, על סמך הנתונים שאנו מכירים על וירוס ה-COVID-19 מצאנו כי מקדם ההדבקה נמוך מאחד באסטרטגיה שאנו מציעים. חשוב לציין, שאנו מניחים כי הסיכון להדבקה עולה לינארית בימי העבודה.
אם הנתונים שאנו מכירים על הנגיף ישתנו עם הזמן לאחר נקיטת הגישה, מה שיעיד על כישלון של האסטרטגיה, יהיה ניתן לראות עלייה אקספוננציאלית במספר המקרים. בתרחיש כזה, ניתן יהיה לעבור לשגרה של יום עבודה אחד בשבוע, או סגר מלא.
בנוסף לכל האמור לעיל, ביצענו גם אנליזה יותר מחמירה בעזרת מודל אפידמיולוגי. השתמשנו במודל SIR, בנוסך למודל SEIR ומודל נוסף שמתחשב במגעים חברתיים (מודל שלוקח בחשבון חשיפה קצרה לאנשים, חשיפה ארוכה לאנשים, וחשיפה לאנשים רנדומליים. המודל כולל בתוכו את ההנחה שאנשים פוגשים את אותם אנשים בזמן שהם עובדים). התוצאות היו דומות בכל האנליזות שביצענו- יום עבודה אחד או שניים בשבוע יביא לאינפקטיביות נמוכה של הנגיף.