וירוס הקורונה: מדוע אתם חייבים לפעול עכשיו

עודכן ב: 23 מרץ 2020

פוליטיקאים, מובילי קהילה ומנהלים: מה אתם צריכים לעשות ומתי?

תרגום של המאמר המקורי שנכתב ע”י תומאס פאיו. תורגם ע"י ליהי לוטקר

22.03.2020 המאמר נכתב לפני כ 10 ימים וזכה לעשרות מיליוני צפיות. אותו כותב כתב גם את "הפטיש והריקוד"[לינק] בימים האחרונים, ומעיד על התפתחות המידע בתקופה כה קצרה.


עם כל ההתפתחויות האחרונות עם וירוס הקורונה, נהיה די קשה להבין מה הדרך הנכונה לפעול בה.

האם צריך לחכות לעוד מידע? לעשות משהו כבר עכשיו? ואם צריך - מה נכון לעשות?

המאמר הזה יתייחס לדברים הבאים, יחד עם עוד שלל תרשימים, גרפים ומודלים משאר מקורות מידע:

כמה מקרי קורונה הולכים להיות במדינה שלכם?

מה יקרה כשהמקרים האלה יגיעו?

מה אתם צריכים לעשות?

מתי?

כשתסיימו לקרוא אותו, זה מה שתדעו:

וירוס הקורונה מגיע אליכם.הוא מגיע במהירות אקספוננציאלית: בהתחלה בהדרגה, ואז בפתאומיות.

זה עניין של ימים. אולי שבוע-שבועיים.

כשהוא יגיע, מערכת הבריאות תקרוס מהעומס.האנשים סביבכם יטופלו במסדרונות בית החולים.

עובדי מערכת הבריאות המותשים יישברו. כמה מהם ימותו.

בשלב מסוים הרופאים יהיו חייבים להחליט מי החולים שיקבלו את החמצן ומי ימותו.

הדרך היחידה למנוע את זה היא שמירת מרחק מאנשים היום. לא מחר. היום.

זה אומר לייצר מצב בו כמה שיותר אנשים נשארים בבית, החל מהיום.

כפוליטיקאים, מובילי קהילה או מנהלים — יש לכם את הכוח והאחריות למנוע את זה. מכירים/ות מנהלי קהילות וא/נשים משפיעים? זה פוסט בעיקר בשבילןם - בבקשה תייגו אותם או שלחו להם בפרטי, יש להםן איך לעזור! כמו שהקורונה מתפרצת מסופר-מדביקים שמגיעים/ות להרבה א/נשים, היא יכולה להפסיק אם יהיה לחץ חברתי-חיובי מא/נשים משפיעיםות להיות יותר אחראים ולהפגין ערבות הדדית.

זה כנראה יגרום לכם לתהות: מה אם זאת סתם הגזמה? מה אם יצחקו עליי? אולי יכעסו עליי? האם אראה מטופש? לא עדיף לחכות שאחרים קודם יעשו צעדים? האם אני עלול לפגוע בכלכלה יותר מדי?

אבל בעוד מספר שבועות, כשבתקווה כל העולם יהיה בסדר, כשכמה ימים של שמירת מרחק מאנשים יעזרו לנו להציל חיים, כנראה שאף אחד כבר לא יעביר ביקורת. אנשים פשוט יודו לכם על זה שקיבלתם את ההחלטה הנכונה.

אוקיי, אז בואו נתחיל.

1.  כמה מקרי הידבקות בקורונה יהיו במדינה שלך?

צמיחה ארצית

סך כל מקרי ההידבקות גדלו בצורה אקספוננציאלית עד שסין הצליחה להשתלט עליהם. אבל עד אז זה כבר יצא מחוץ לגבולותיה, ועכשיו מדובר במגפה כלל עולמית (=פנדמיה) שאיש אינו יכול לעצור.

נכון להיום, זה בעיקר בעקבות מה שקורה באיטליה, איראן ודרום קוריאה:

קיימים כל כך הרבה מקרי הידבקות בדרום קוריאה, איטליה וסין, שקשה לראות את המצב במדינות האחרות, אבל בואו ננסה בכל זאת להתמקד רגע בפינה הימנית התחתונה:

יש עשרות מדינות עם אחוזי צמיחה אקספוננציאליים של המחלה, ונכון להיום, רובן מדינות מערביות:

אם נמשיך באותו אחוז הצמיחה, עוד במשך שבוע אחד בלבד, זה מה שנקבל:

בכדי להבין מה יקרה, או איך אפשר לנסות למנוע את זה, עלינו להתמקד במקרים של מדינות שכבר עברו את המצב זה: סין, מדינות אסייתיות אחרות עם ניסיון בהתמודדות עם סארס, ואיטליה.

סין

מקור: ניתוח של תומאס פוואיו על גבי תרשים מ Journal of the American Medical Association, מבוסס על מידע גולמי של המקרים שנלקח מהמרכז הסיני לשליטה ובקרה במחלות.

התרשים למעלה הוא אחד מהחשובים ביותר כדי שנוכל להבין את התמונה המלאה.  העמודות הכתומות מתייחסות לכמות המקרים היומית הרשמית במחוז חוביי: כמה אנשים אובחנו כחולים באותו היום.

העמודות האפורות מראות את הכמות האמיתית היומית של חולים בקורונה. המרכז הסיני לשליטה ובקרה במחלות אסף את המספרים האלה כשבדקו את החולים וביררו מתי התחילו הסימפטומים שלהם.

אלו מקרים שניתן היה להבין רק בדיעבד: הרשויות לא יודעות כשמתחילים סימפטומים של המחלה, זה משהו שניתן להבין רק בדיעבד כשאותו בנאדם הולך לרופא או מאובחן כחולה.

המשמעות היא שבעוד שהעמודות הכתומות מראות את מה שהרשויות יודעות וחושבות שקורה, העמודות האפורות מראות את מה שקורה באמת.

ב-21 בינואר, מספר המקרים המאובחנים החדשים (כתום) הגיע לשיא חדש: יש 100 מקרים חדשים. במציאות כבר היו 1500 מקרים חדשים — שגדלו בצורה אקספוננציאלית. אבל הרשויות לא ידעו את זה.

מה שהן ידעו הוא שפתאום היו להם עוד 100 חולים חדשים.

יומיים אחרי זה, הרשויות סגרו את ווהאן (עיר הבירה של חוביי). בזמן הזה כבר היו כבר סביב 400 חולים חדשים ביום. שימו לב למספר הזה: הם החליטו לסגור את העיר עם רק 400 מקרים חדשים ביום. בעוד שבמציאות כבר היו בעצם 2500 מקרים חדשים ביום, אבל הם פשוט לא ידעו את זה.

ביום שאחרי, 15 ערים נוספות במחוז חוביי נכנסו לסגר.

עד ל23 בינואר, כשווהאן נכנסה לסגר, אפשר לראות שהגרף האפור גדל באופן אקספוננציאלי. כמות המקרים האמיתית גדלה באופן מטורף. ברגע שווהאן נכנסה לסגר, הגדילה הואטה.

ב24 בינואר, כשעוד 15 ערים נכנסו לסגר, מספר המקרים האמיתיים (שוב, באפור) נעצר. יומיים אחר כך, מספר החולים המקסימלי הגיע לשיא ומאז הוא בירידה.

שימו לב שהמספר הרשמי (בכתום) של המקרים עדיין גדל אקספוננציאלית: במשך 12 ימים נוספים, נראה שהמספרים המשיכו ממש לגדול. אבל הם לא. פשוט נראה שמדובר במקרים בעלי סימפטומים משמעותיים יותר שהלכו לרופא.

כל קונספט המספרים הרשמיים והאמיתיים הוא חשוב, תזכרו אותו להמשך.

שאר המחוזות בסין היו מתואמים עם הממשל הסיני ולכן נקטו ישר באמצעים וזאת הייתה התוצאה:

כל קו שנשאר שטוח בגרף הוא מחוז סיני עם מקרי הדבקה בקורונה. כל אחד מהם היה עלול להפוך לאקספוננציאלי, אבל תודות לאמצעים ופעולות שננקטו כבר בסוף ינואר, כולם עצרו את הוירוס לפני שהתפשט.

בינתיים, לדרום קוריאה, איטליה ואיראן היה חודש שלם ללמוד מה לעשות, אבל הם לא עשו זאת. הם הגיעו לאותה צמיחה אקספוננציאלית כמו בחוביי, ועברו כל מחוז בסין כבר בסוף פברואר.

מדינות אסייתיות

המצב בדרום קוריאה חמור, אבל האם תהיתם למה ביפן, טאיוואן, סינגפור, תאילנד והונג קונג הוא לא כזה?

טאיוואן אפילו לא נמצאת בגרף הזה בגלל שלא עברה את סף 50 החולים שהשתמשתי בו.

כל המדינות הללו סבלו מסארס בשנת 2003, וכולן למדו ממנה. הן למדו כמה ויראלית וקטלנית המחלה יכולה להיות והבינו שעליהן לקחת את המחלה ברצינות. זאת הסיבה שכל הגרפים שלהן לא נראים אקספוננציאליים, למרות שמראים צמיחה בשלב מאוד מוקדם.

עד עכשיו, התייחסנו למקרי קורונה שיצאו משליטה, ממשלות שמבינות את האיום שעמד לפניהן ומשתלטות עליו. אבל במדינות אחרות מדובר בסיפור אחר לגמרי.

לפני שנדבר עליהן, נקודה לגבי דרום קוריאה שמסתמנת כיוצאת דופן בסיפור הזה. ב-30 המקרים הראשונים נראה שהמחלה כן הייתה בשליטה מוחלטת, עד החולה ה-31 שהצליח להעביר את המחלה לאלפי אנשים אחרים. בגלל שהוירוס מדבק עוד לפני שמרגישים סימפטומים כלשהם, בזמן שהרשויות הבינו מה קרה, הוירוס כבר היה בחוץ והם עכשיו משלמים על ההשלכות של המקרה היחיד הזה. מאמצי הבידוד שלהם מורגשים: איטליה כבר עברה אותם במספר המקרים, ואיראן תעבור אותם מחר (נכון ל10/03/2020)

מדינת וושינגטון

כבר ראיתם איך נראית הצמיחה במדינות מערביות, וכמה רע נראות התחזיות רק לשבוע אחד. עכשיו תארו לעצמכם שמאמצי הכלה לא קורים כמו בווהאן או מדינות אחרות במזרח, וקיבלתם אפידמיה קטלנית.

בואו נסתכל במקרים כמו במדינת וושינגטון, אזור מפרץ סן פרנסיסקו, פריז או מדריד.

מדינת וושינגטון היא ווהאן של ארה״ב. מספר המקרים שם גדל אקספוננציאלית וכרגע עומד על 140. אבל עוד בהתחלה קרה שם משהו מעניין ונראה היה שאחוז התמותה שם הוא גבוה במיוחד. בשלב מסוים, במדינה היו 3 חולים, ומקרה מוות אחד.

ראינו ממקומות אחרים בעולם שאחוז התמותה מהקורונה הוא בין 0.5% ל-5% (עוד על זה בהמשך). איך אחוז התמותה הגיע ל-33%?

התברר שהוירוס התפשט בלי שגילו אותו כבר במשך שבועות. זה לא שהיו רק 3 מקרים, פשוט הרשויות ידעו רק על 3, ואחד מהם נפטר. זה הגיוני כי ככל שהמקרה חמור יותר, יותר סביר שינסו לאבחן אותו.

זה קצת כמו העמודות האפורות והכתומות בסין: הם ידעו רק על העמודות הכתומות (המקרים הרשמיים) שנראו טוב: רק 3 חולים. אבל במציאות, היו כבר מאות, אם לא אלפים של מקרים אמיתיים.

וזאת בעיה: אנחנו יודעים רק על המקרים הרשמיים, לא האמיתיים. אבל הכמות האמיתית היא מה שהכי חשוב לדעת, ואיך ניתן להעריך אותה? מתברר שישנן 2 דרכים לעשות זאת, ויש לי מודל לשתיהן, כדי שתוכלו לשחק עם המספרים בעצמכם (לינק ישיר להעתק של המודל).

הדרך הראשונה היא דרך התמותה. אם יש באזור שלכם מקרי תמותה, אפשר לשער מה המספר האמיתי של המקרים באזורכם. אנחנו יודעים כמה זמן לוקח לאדם בממוצע להידבק בוירוס ועד שעלול למות (17.3 ימים). זה אומר שהאדם שנפטר בוושינגטון ב29/2, כנראה נדבק בערך ב12/2.

אנחנו גם יודעים מה אחוזי התמותה, בשביל התרחיש הזה אשתמש ב-1% (נתייחס לזה לעומק בהמשך). זה אומר שסביב ה-12/2, היו כבר סביב 100 מקרים באזור הזה (שאחד מהם הסתיים במוות לאחר 17.3 ימים).

אם ניקח את זמן ההכפלה הממוצע של הוירוס (הזמן שלוקח להגיע לכמות כפולה של מקרים, בממוצע), שהוא 6.2 ימים. זה אומר שב17 ימים עד שאותו אדם נפטר, כמות המקרים הוכפלה כבר בכ-8 (=2^(17/6)). המשמעות היא שגם אם לא מאבחנים את כל המקרים, מוות אחד כזה, אומר 800 מקרים אמיתיים היום.

בוושינגטון היו כבר 22 אנשים שנפטרו. בחישוב מהיר, מדובר בכ-16,000 מקרים אמיתיים של קורונה כרגע. זאת כמות החולים הרשמית באיטליה ובאיראן ביחד.

אם נסתכל על המקרים לעומק, נגלה ש-19 ממקרי המוות האלה היו מאותו האשכול, מה שייתכן שאומר שהוירוס לא התפשט בצורה כ״כ רחבה. כך שבמקרה הזה אם נתייחס ל-19 המקרים האלה כמקרה אחד, זה כאילו שמדובר ב-4 מקרי מוות. עדכון המודל עם המספר הזה עדיין ייתן לנו כ-3000 חולים היום.

הגישה של טרבור בדפורד מתייחסת על הוירוס עצמו ועל זמן ההכפלה כדי להעריך מה כמות החולים.

המסקנה היא שככל הנראה יש כ-1100 מקרים במדינת וושינגטון כרגע.

אף אחת מהגישות האלה היא לא מושלמת, אבל כולן מובילות לאותה נקודה: אנחנו לא יודעים מה כמות המקרים האמיתית, אבל היא הרבה יותר גבוהה מהכמות הרשמית. זה לא במאות, זה באלפים, אם לא יותר.

אזור המפרץ בסן פרנסיסקו

עד ה-8 במרץ, לא היו אנשים שנפטרו באזור המפרץ. זה הפך את ההערכה של כמות המקרים האמיתית לקשה יותר. באופן רשמי, יש 86 מקרים. אבל כמות הבדיקות בארה״ב היא נמוכה במיוחד בגלל שאין להם מספיק ערכות לבדיקה. המדינה החליטה לייצר ערכת בדיקה בעצמה, שהוכחה כלא יעילה.

זאת כמות הבדיקות שהתבצעו ע״י מדינות שונות עד ל-3 במרץ:

מקורות לכל אחד מהמספרים האלו פה

בטורקיה שהייתה ללא מקרים פעילים, היו פי 10 יותר בדיקות לתושב מאשר בארה״ב. המצב לא יותר טוב היום, עם רק 8000 בדיקות שבוצעו בארה״ב, מה שאומר שרק 4000 אנשים נבדקו.

פה ניתן להעזר בחישוב של המקרים הרשמיים כאחוז מהמקרים האמיתיים. אבל איך נדע באיזה?

באזור המפרץ, בדקו כל מי שטייל או שהיה במגע עם מטייל, מה שאומר שהם ידעו על רוב המקרים שקשורים לאנשים שטיילו וחזרו, אבל לא על מקרים של התפשטות בתוך הקהילה.

אם נבין את אחוז ההתפשטות בתוך הקהילה לעומת כמות ההתפשטות אצל מטיילים אפשר יהיה להעריך את כמות המקרים האמיתית.

הסתכלתי בחישוב היחס בדרום קוריאה, שיש לה הרבה מידע. בזמן שהיו להם 86 מקרים, האחוז מתוכם שהגיע כאחוז התפשטות מתוך התושבים היה 86% (86 ו-86% הוא סתם צירוף מקרים).

עם המספרים האלה ניתן לחשב את כמות המקרים האמיתיים. אם באזור המפרץ יש 86 מקרים מאובחנים היום, ככל הנראה המספר האמיתי הוא כ-600.

צרפת ופריז

בצרפת טוענים שיש להם 1400 חולים כיום, ו-30 מקרי מוות. בשימוש בשתי השיטות שהוזכרו למעלה, כמות החולים האמיתית נעה בין 24,000 ל140,000.

המספר האמיתי של חולים בקורונה בצרפת היום הוא ככל הנראה בין 24,000 ל-140,000

אני אחזור על זה — מספר החולים האמיתי בצרפת הוא ככל הנראה בפי כמה סדרי גודל יותר גבוהים ממה שהם דיווחו באופן רשמי.

לא מאמינים לי? תסתכלו שוב בגרף מווהאן.

מקור: ניתוח של תומאס פוואיו על גבי תרשים מ Journal of the American Medical Association

אם סוכמים את כמות העמודות הכתומות עד ה-22/1, יש 444 מקרים. עכשיו תסכמו את כל העמודות האפורות — הן מגיעות עד לכ-12,000 מקרים. אז בזמן שבווהאן חשבו שהיו להם 444 מקרים, היו להם למעשה פי 27. ולכן אם בצרפת חושבים שיש להם 1400 מקרים, ככל הנראה יש להם כבר עשרות אלפי מקרים.

אותו חישוב מתייחס גם לפריז. עם כ-30 מקרים בתוך העיר, כמות המקרים האמיתית היא ככל הנראה כמאות, אולי אלפים. עם 300 מקרים במחוז איל-דה-פראנס, סך כל המקרים במחוז כנראה עבר את עשרות האלפים.

ספרד ומדריד

המספרים בספרד מאוד דומים לאלה בצרפת (1200 מקרים לעומת 1400, ובשתיהן 30 מקרי מוות). המשמעות היא שאותם החוקים חלים גם פה: בספרד יש כנראה כבר כ-20 אלף מקרים אמיתיים.

בקהילת מדריד, עם יותר מ600 מקרים רשמיים ו-17 מקרי מוות, המספר האמיתי הוא ככל הנראה בין 10,000 ל60,000.

אם אתם קוראים את זה וחושבים שאין מצב שזה אמיתי, פשוט תחשבו: בכמות הזאת של חולים, ווהאן כבר נכנסו לסגר.

עם כמות המקרים שאנו רואים היום במדינות כמו ארה”ב, ספרד, צרפת, איראן, גרמניה, יפן, הולנד, דנמרק, שבדיה או שוויץ, ווהאן כבר הייתה בסגר.

ואם אתם אומרים לעצמכם שמדובר רק במחוז אחד, תנו לי להזכיר לכם שיש בה קרוב ל-60 מיליון איש, יותר מבספרד ובערך בגודל של צרפת.

מה יקרה כשכל מקרי הקורונה האלה יתממשו?

אז וירוס הקורונה כבר פה. הוא חבוי, ומתפשט בצורה אקספוננציאלית.

מה יקרה במדינות שלנו ברגע שהוא יגיע אליהן? קל לדעת, כי אנחנו רואים מה קורה כבר במקומות אחרים. הדוגמאות הכי טובות הן חוביי ואיטליה.

אחוזי תמותה

ארגון הבריאות העולמי מדבר על אחוז תמותה של 3.4% (אחוז האנשים שחלו בוירוס ומתו כתוצאה ממנו). המספר הזה הוא נטול קונטקסט ואסביר למה.

זה מאוד תלוי במדינה כרגע:

בין 0.6% בדרום קוריאה ו4.4% באיראן. אז מה האחוז האמיתי? אפשר להשתמש בחישוב פשוט כדי לגלות.

שתי הדרכים בהן ניתן לחשב אחוזי תמותה הן מקרי מוות/סה”כ מקרים ומקרי מוות/מקרים סגורים.

הראשון הוא ככל הנראה הערכת חסר מפני שהרבה מקרים פתוחים עלולים גם הם להסתיים במוות. השני הוא הערכת יתר, מפני שמקרי מוות נסגרים הרבה יותר מהר מזמן החלמה.

הסתכלתי על איך שני סוגי האחוזים השתנו לאורך הזמן. שני המספרים האלו יביאו לאותה התוצאה כשכל המקרים ייסגרו, אז אם משתמשים בטרנדים של העבר כדי לחזות מה יקרה בעתיד, ניתן להעריך מה יהיה אחוז התמותה הסופי.

כרגע רואים שבסין אחוז התמותה נע בין 3.6% לבין 6.1%. אם משתמשים במספר זה כתחזית לעתיד, נראה שהמספרים יתכנס לכ- 3.8%-4%. זה כפול מההערכה הנוכחית, ופי 30 יותר גרוע משפעת.

מספר זה הוא תוצר של שתי מציאויות שונות לגמרי: חוביי ושאר סין.

אחוז התמותה בחוביי ככל הנראה יתכנס לכיוון ה4.8%, בעוד שבשאר סין הוא כנראה יהיה סביב ה0.9%.

הכנתי תרשימים גם של המספרים באיראן, איטליה ודרום קוריאה, המדינות היחידות שיש בהן מספיק מקרי מוות כדי שהחישוב הזה יהיה מספיק רלוונטי בהן.

סך כל מקרי המוות באיראן ואיטליה/סך כל המקרים שניהם מתכנסים לאזור ה-3%-4%. הניחוש שלי הוא שבסוף אלו יהיו האחוזים אליהם המספרים יתכנסו

משמעות של כמות המיטות בבתי החולים

דרום קוריאה היא הדוגמה המעניינת ביותר, בגלל ש-2 המספרים אצלה לחלוטין לא קשורים: מקרי מוות/סה”כ מקרים הוא רק 0.6%, בעוד שמקרי מוות/מקרים סגורים הוא 48%.

ההנחה שלי היא שזה קורה בעקבות כמה דברים יוצאי דופן שהם עושים. בתור התחלה, הם בודקים את כולם (ולכן עם כ”כ הרבה מקרים פתוחים, אחוזי התמותה שלהם נראים נמוכים), וגם משאירים מקרים פתוחים לזמן ארוך יותר (אבל סוגרים אותם מהר כשהחולה נפטר). יש להם גם הרבה מיטות בבתי חולים — מה שעוזר לתת מענה טוב יותר למי שצריך (ראו תרשים 17.b), וייתכן שיש סיבות נוספות שאנחנו לא מודעים אליהן.

מה שמשנה הוא שאחוז מקרי המוות/מקרים היה סביב 0.5% עוד מהתחלה, כך שככל הנראה הוא יישאר שם, וככל הנראה מושפע משמעותית מחוזק מערכת הבריאות וניהול המשבר שלהם.

הדוגמה הרלבנטית האחרונה היא אוניית הדיימונד פרינסס: עם 706 חולים, 6 מקרי מוות ו-100 מחלימים. אחוז התמותה נע בין 1% ל-6.5%.

שימו לב כי גם התפלגות הגיל בכל מדינה תהיה בעלת השפעה: מאחר ואחוזי התמותה משמעותית גבוהים יותר אצל אנשים מבוגרים יותר, במדינות עם אוכלוסייה מזדקנת כמו יפן תהיה פגיעה חזקה יותר בממוצע מאשר מדינות צעירות יותר כמו ניגריה.

גם למזג האוויר יש השפעה, במיוחד ללחות וטמפרטורה, אך לא ברור עדיין איך זה ישפיע על ההדבקה מהמחלה ואחוזי התמותה.

ניתן לסכם זאת כך:

מדינות שמתכוננות למצב יראו אחוזי תמותה של כ-0.5% (דרום קוריאה) עד ל-0.9% (שאר סין).

מדינות שהמומות מהמצב יגיעו לאחוזי תמותה של כ- 3% עד לכ-5%.

אומר זאת בדרך אחרת: מדינות שפועלות מהר יכולות להוריד את כמות מקרי המוות במקדם של פי 10. וזה רק מקרי המוות. תגובה מהירה תקטין משמעותית גם את כמות החולים, מה שיהפוך את כל העניין לפשוט עוד יותר.

מדינות שפועלות מהר מקטינות את כמות מקרי המוות לפחות פי 10.

אז מה צריכה לעשות מדינה כדי להיות מוכנה?

מה תהיה רמת העומס על המערכת

כ-20% מהמקרים דורשים אשפוז, 5% מהמקרים דורשים טיפול נמרץ, וכ-2.5% אחוז מהמקרים דורשים עזרה משמעותית, כולל שימוש במכונות הנשמה ומערכות חמצון חוץ גופיות (ECMO — extra-corporeal oxygenation).

הבעיה שאי אפשר לקנות או לייצר מכונות הנשמה או מערכות חמצון בקלות. לפני מספר שנים, היו בארה”ב רק 250 מכונות חמצון חוץ-גופיות (ECMO) לדוגמה.

אז אם פתאום יש 100,000 אנשים שנדבקו, הרבה מתוכם יצטרכו להיבדק. כ20,000 מתוכם יצטרכו אשפוז, 5000 יצטרכו טיפול נמרץ, ו-1000 מתוכם יזדקקו למכונות שכבר היום אין לנו מספיק מהן. וזה רק עם 100,000 חולים.

זה אפילו בלי לקחת בחשבון נושאים כמו מסכות. במדינה כמו ארה”ב יש רק אחוז מכמות המסכות הנדרשות כדי לכסות את הכמות לה זקוקים כל מי שעובד במערכת הבריאות (12 מיליון מסכות N95, ו-30 מיליון מסכות ניתוח לעומת צורך של 3.5 מיליארד מסכות). אם הרבה מקרים יופיעו בבת אחת, כמות המסכות תספיק רק לשבועיים.

במדינות כמו יפן, דרום קוריאה, הונג קונג או סינגפור, כמו גם מחוזות בסין מלבד חוביי, התכוננו מראש ונתנו לחולים שלהן את הטיפול לו היו זקוקים.

אבל שאר המדינות המערביות די הולכות לכיוון של חוביי ואיטליה. אז מה קורה פה?

איך נראית מערכת בריאות בעומס יתר

הסיפורים על מה קרה בחוביי ואלה שקורים עכשיו באיטליה דומים באופן מטריד. בחוביי נבנו 2 בתי חולים חדשים ב-10 ימים, אבל אפילו אז הם לא הצליחו לעמוד בעומס.

בשניהם התלוננו כי חולים מציפים את בתי החולים. נאלצו לטפל בהם בכל מקום אפשרי: במסדרונות, בחדרי המתנה…

אני ממליץ בחום על שרשור הטוויטר המצורף בלינק הבא. הוא מצייר תמונה די ברורה של המצב באיטליה כיום

Medico Humanitas su Facebook: "Situazione drammatica, altro che normale influenza"

עובדי מערכת הבריאות מבלים שעות עם אותם אמצעי הגנה, בגלל שאין מספיק מהם. כתוצאה מכך, הם לא יכולים לעזוב אזורים נגועים במשך שעות. כשהם כן עוזבים, הם מתמוטטים, מיובשים ותשושים. אין יותר משמרות. מחזירים אנשים מהפנסיה כדי לכסות צרכים של המערכת. אנשים שאין להם מושג בסיעוד עוברים הכשרה לילית כדי למלא תפקידים קריטיים. כולם במרחק קריאה, תמיד.

פרנצ’סקה מנגיאטורדי, אחות איטלקיה שקרסה באמצע עוד משמרת בתקופת הקורונה

זה עד שהם נהיים חולים, מה שקורה הרבה כי הם כל הזמן בחשיפה לוירוס בלי מספיק אמצעי הגנה. כשזה קורה הם צריכים להיות 14 יום בבידוד, בו הם לא יכולים לעזור. במקרה הטוב, הם מושבתים לשבועיים, במקרה הרע — הם מתים.

המצב הכי גרוע הוא בטיפול נמרץ, כשחולים צריכים לחלוק מכונות הנשמה או מכונות חמצון חוץ-גופיות. את אלה למעשה אי אפשר באמת לחלק, לכן הרופאים חייבים להחליט איזה מאושפז ישתמש בהן. או במילים אחרות, מי יחיה ומי ימות.

Coronavirus: 'We must choose who to treat,' says Italian doctor

“אחרי כמה ימים, אנחנו חייבים לבחור. לא כולם יכולים להיות מונשמים. אנחנו מחליטים לפי הגיל והמצב הבריאותי.” -כריסטיאן סלרולי, רופא איטלקי

עובדים רפואיים לובשים חליפות הגנה כדי לטפל בחולי קורונה, מחלקת טיפול נמרץ בבי”ח ייעודי במחוז ווהאן, סין, ב-6 בפברואר. (China Daily/Reuters), דרך הוושינגטון פוסט

כל אלו גורמים לכך שאחוזי התמותה הם סביב 4% במקום 0.5%. אם אתם רוצים שהעיר או המדינה שלכם תהיה חלק מה-4%, אל תעשו היום כלום.

תמונות לווין תיעדו קברים המוניים בעיר הקודש קום. צילום: ©2020 Maxar Technologies. דרך הגרדיאן והניו יורק טיימס.

מה אתם צריכים לעשות?

השטיחו את העקומה

כרגע מדובר במגפה כלל עולמית. לא ניתן להעלים אותה, אבל זה מה שאפשר לעשות כדי להפחית את העוצמה שלה.

יש כמה מדינות שהפגינו התנהגות ראויה לשבח. הדוגמה הטובה ביותר היא טאיוואן, שמאוד מחוברת לסין ולמרות זאת יש בה כיום פחות מ-50 מקרים. המאמר למטה מסביר את כל האמצעים שהם נקטו משלב מוקדם, שהתמקדו בעיקר במאמצי הכלה.

Response to COVID-19 in Taiwan: Big Data Analytics, New Technology, and Proactive Testing

בטאיוואן הצליחו לבלום את הקורונה, אבל לרוב המדינות אין את המומחיות הזאת והן לא עשו זאת. עכשיו הם משחקים משחק אחר — אִפְחוּת. הם צריכים להפוך את הוירוס הזה לכמה שפחות קטלני.

אם נצליח להקטין את כמות ההדבקה כמה שיותר, מערכת הבריאות שלנו תצליח לטפל במקרים הקיימים בצורה טובה יותר ואחוזי התמותה יירדו. ואם נצליח לרווח את ההתפשטות לאורך זמן, נגיע לנקודה בה שאר החברה תוכל להתחסן, ובכך לחסל את הסיכון. אז המטרה היא לא לבטל את ההדבקה מהנגיף, אלא לדחות אותה.

מקור

ככל שנדחה יותר את מקרי ההדבקה, כך תוכל מערכת הבריאות לתפקד, וכך יירד אחוז התמותה ואחוז האוכלוסיה שיהיו מחוסנים לפני שיידבקו.

איך משטיחים את העקומה?

שמירת מרחק מאנשים

יש דבר אחד פשוט מאוד שנוכל לעשות ושעובד: שמירת מרחק מאנשים.

אם נחזור לגרף של ווהאן, אתם זוכרים איך שברגע שהיה סגר — כמות המקרים ירדה? זה בגלל שאנשים לא היו באינטראקציה אחד עם השני — ולכן הוירוס לא התפשט.

הקונצנזוס המדעי כרגע הוא שהוירוס יכול להתפשט עד למרחק של 2 מטרים אם מישהו משתעל.

אבל גורם ההדבקה הגרוע ביותר מגיע דרך משטחים: הוירוס שורד עד 9 ימים על משטחים שונים כמו מתכת, קרמיקה או פלסטיק. זה אומר שדברים כמו ידיות של דלתות, שולחנות וכפתורי מעלית יכולים להוות גורמי זיהום.

הדרך היחידה להוריד את הסיכון בצורה משמעותית היא שמירה על מרחק מאנשים: אנשים שנשארים בבית עד כמה שאפשר, לאורך כמה שיותר זמן — עד שתהיה ירידה בכמות ההדבקות.

זה כבר הוכח בעבר, וספציפית במגפת השפעת העולמית ב-1918.

תובנות ממגפת השפעת ב-1918

אפשר לראות את ההבדל בין פילדפליה שלא פעלה מהר ואחוזי התמותה עלו בה משמעותית, לעומת סיינט לואיס שכן פעלה.

תסתכלו גם על דנבר, שנקטו באמצעי הגנה אבל אז הפחיתו אותם. להם היה שיא כפול במקרי מוות — כשהשני גבוה יותר מהראשון.

אם נסכום את כל המקרים, זה מה שנגלה: